לוליינית בת 30

woman-tightrope-walking (1)

אני אוהבת ללכת לגינת כלבים. מצד אחד הכלב נהנה ומצד שני אני יוצאת מהקופסה ומתאווררת.
הערב בספסל לידי התרחשה שיחה שתפסה אותי לא מוכנה, בחור שמספר לגברת על הקריירה שלו כיועץ כלכלי ופורס את הישגיו- דחף תחרותי דוחק בי להיכנס לשיחה ולציין שגם אני עד לא מזמן הייתי כלכלנית וגם אני מבינת דבר. במקום זה הלכתי ללחוץ לכלב על הברזייה וביקשתי מעצמי להתאפק.
לא הצלחתי.
כשהגברת הלכה תפסתי את ההזדמנות ופתחתי עם הבחור בשיחה "אז אתה יועץ כלכלי? אני עד לפני חודש בערך הייתי כלכלנית והיום אני מנסה לברוח מזה" אמרתי בשחצנות. סיפרתי בנדבנות על התפקיד האחרון שלי ועל זה שלפניו, על כמה שבעצם הייתה לי קריירה מבטיחה אבל אני חותכת הכל לטובת הסבת מקצוע לתחום ה-ux,"אתה יודע מה זה?"
"בת כמה את?" הוא משיב בשאלה.
"30",
עניתי.
"וואו סחתיין"
היה לי נורא ברור שהוא מתכוון לזה שהספקתי הרבה מאוד בשנות העשרים לחיי ושהעתיד שלי נראה מאוד מבטיח, אבל הוא אמר במקום "מאוד מפחיד לעשות שינוי בגיל 30, זה גיל שאת כבר אמורה להיות יציבה".

השתתקתי.

נלחמתי ברצון להיכנס לפרטים הקטנים ולהסביר שטכנית רק בחודש הבא אהיה בת 30 אבל תודה לאל התגברתי על הצורך הזה ופשוט עניתי בכנות. עניתי שנראה לי שיהיה יותר מפחיד לעשות את השינוי בעוד עשר שנים, סיפרתי לו שעזבתי את העבודה הבטוחה שלי ונרשמתי ללימודים של תחום חדש בלי שאני יודעת בוודאות שאצליח,שאני כבר צופה שיהיו לי קשיים כלכליים, שזרקתי את עצמי למים ואני בדיוק מתחילה לשחות.

ברקע הייאוש שמעתי אותו ממשיך לספר לי שגם הוא לא מרוצה ונשאר בשביל היציבות, אבל אני התבוססתי מאחור במקום ההוא בשיחה שבו הפכתי להיות לוליינית בת 30 שעומדת על חבל דק ולא יציב.

צעקה ניתקה אותי מהמחשבות. כלבה גדולה מתנפלת על הכלב הקטן שלי.קמתי לחלץ אותו והתמלאתי ברגשות אשמה שבמקום להיות פה ועכשיו הייתי עסוקה בלפחד. קמתי ללחוץ שוב פעם על הברזייה וליטפתי אותו בזמן ששתה. 

מגינת הכלבים יצאתי הערב עם הזנב בין הרגליים. פתאום הרגשתי על בשרי כמה קשה להיות "בין לבין",לעזוב משהו אחד עוד לפני שמתחילים משהו אחר, אין במה להיאחז חוץ מבאמונה עצמית. הבנתי שזו תחילת הדרך ושלא בטוח שתהיה זו דרך קלה אבל מה שבטוח שהיא תהיה משכילה.
אז החלטתי לכתוב בלוג עבור לוליינים כמוני שנמצאים בין לבין.

מודעות פרסומת